<h1>שו"ת הרשב"א מיוחסות סימן קס"ה</h1>
<h2>דף ח:</h2>
שאלת עוד המנקר את הבשר, צריך הוא להדיח הסכין בין כל חתך וחתך, כדי שלא יחזור הבשר ויבלע שמנונית החלב שעל פניו, או אינו צריך כיון שהוא עתיד להדיח הבשר אחר נקור, דסכין שחתך בה החלבים ואחר כך חתך בה בשר בהדחה בעלמא סגי [דכללא הוא צונן בצונן בהדחה סגי] ליה [ק"ז ע"ב]. ודאמר רב יהודה אמר רב הטבח צריך שיהיו לו (ב') [שלשה] סכינים [ח' ע"ב] ופריש גזירה שמא יחתוך בה חלבים ואחר כך יחתוך בה בשר, התם כדחלליה בי טבחא, מדאמר רב יהודה בסמוך הטבח צריך שיהיו לו שני כלים של מים. תשובה אדרבה מההיא דרב יהודה שהצריך שתי סכינים אחת לחתוך בה בשר ואחת לחתוך חלבים, שמעינן דמנקרי בשר צריכים להדיח הסכין או לקנחה בסמרטוט יפה, ואין סומכים על הדחתה לבסוף, לפי שאין הדחה מוציאה ידי שמנונית חלבים הנדבק על הבשר עד שישפשף שפשוף גדול. ואין אומרים ינקר ואחר כך ישפשף, שמא ישכח ולא ישפשף. ובהכי כלה פרקין דהכל שוחטין, דהיינו דלא התירו לכתחלה על מה שהוא עתיד לעשות לבסוף. שהרי אמרו [ג' ע"א] במשומד אוכל נבלות לתאבון בודק סכין ונותן לו, ולא התירו לתת לו לשחוט ואחר כך יבדוק הסכין אחריו, אף על פי שכששחט התירו כבר, וכמו שאמרו לא בדק סכינו ולא נתן לו יבדוק סכין אחריו, ואף על פי שלכתחלה צריך לבדוק סכין [אחר שחיטה] בכל אדם וכדעת הגאון. והטעם בזה כמו שאמרתי, שמא ישכח ולא יבדוק. וכאן נמי שמא ישכח ולא ישפשף היטב, ובהדחה בעלמא לא סגי ליה. ועל כן נהגו מנקרי הבשר להניח לפניהם סמרטוט קשה לקנח סכין בכל פעם ופעם, כדי להסיר השמנונית של החלבים הנדבק בדופני הסכין. ואף על פי שאין להם אלא סכין אחד, אומר אני שסמכו לומר שלא הצריכו שני סכינים אלא בחתיכת חלבים גמורים, אבל גיד ושמנו אינם שמנים כל כך שידבק מהם הרבה על גבי הסכין. ומכל מקום שפשוף גדול צריך כל שלא הדיח ולא קנח סכין, ולפיכך צריך להיות אדם זריז וזהיר בתוך ביתו, להיות להם שני סכינים או לשפשף היטב אחר נקור בשר, כדי לצאת מידי ספקות אלו.
<h2>דף קז:</h2>
שאלת עוד המנקר את הבשר, צריך הוא להדיח הסכין בין כל חתך וחתך, כדי שלא יחזור הבשר ויבלע שמנונית החלב שעל פניו, או אינו צריך כיון שהוא עתיד להדיח הבשר אחר נקור, דסכין שחתך בה החלבים ואחר כך חתך בה בשר בהדחה בעלמא סגי [דכללא הוא צונן בצונן בהדחה סגי] ליה [ק"ז ע"ב]. ודאמר רב יהודה אמר רב הטבח צריך שיהיו לו (ב') [שלשה] סכינים [ח' ע"ב] ופריש גזירה שמא יחתוך בה חלבים ואחר כך יחתוך בה בשר, התם כדחלליה בי טבחא, מדאמר רב יהודה בסמוך הטבח צריך שיהיו לו שני כלים של מים. תשובה אדרבה מההיא דרב יהודה שהצריך שתי סכינים אחת לחתוך בה בשר ואחת לחתוך חלבים, שמעינן דמנקרי בשר צריכים להדיח הסכין או לקנחה בסמרטוט יפה, ואין סומכים על הדחתה לבסוף, לפי שאין הדחה מוציאה ידי שמנונית חלבים הנדבק על הבשר עד שישפשף שפשוף גדול. ואין אומרים ינקר ואחר כך ישפשף, שמא ישכח ולא ישפשף. ובהכי כלה פרקין דהכל שוחטין, דהיינו דלא התירו לכתחלה על מה שהוא עתיד לעשות לבסוף. שהרי אמרו [ג' ע"א] במשומד אוכל נבלות לתאבון בודק סכין ונותן לו, ולא התירו לתת לו לשחוט ואחר כך יבדוק הסכין אחריו, אף על פי שכששחט התירו כבר, וכמו שאמרו לא בדק סכינו ולא נתן לו יבדוק סכין אחריו, ואף על פי שלכתחלה צריך לבדוק סכין [אחר שחיטה] בכל אדם וכדעת הגאון. והטעם בזה כמו שאמרתי, שמא ישכח ולא יבדוק. וכאן נמי שמא ישכח ולא ישפשף היטב, ובהדחה בעלמא לא סגי ליה. ועל כן נהגו מנקרי הבשר להניח לפניהם סמרטוט קשה לקנח סכין בכל פעם ופעם, כדי להסיר השמנונית של החלבים הנדבק בדופני הסכין. ואף על פי שאין להם אלא סכין אחד, אומר אני שסמכו לומר שלא הצריכו שני סכינים אלא בחתיכת חלבים גמורים, אבל גיד ושמנו אינם שמנים כל כך שידבק מהם הרבה על גבי הסכין. ומכל מקום שפשוף גדול צריך כל שלא הדיח ולא קנח סכין, ולפיכך צריך להיות אדם זריז וזהיר בתוך ביתו, להיות להם שני סכינים או לשפשף היטב אחר נקור בשר, כדי לצאת מידי ספקות אלו.
